פסק-דין בתיק ת"א 17671-01-09

נתוני רקע

1.         התובע הגיש בקשה לביצוע שיק על סך 38,500 ש"ח שזמן פרעונו 10.9.08 בחתימת הנתבע. הנתבע ביקש וקיבל רשות להתגונן. בתצהיר התנגדותו הוא ציין כי השיק האמור נגנב ממנו על ידי בתו של התובע, שעה שעבדה בחנותו.

2.         בהמשך הדרך, ובהמלצתי, זכו בעלי הדין לייצוג משפטי. לאחר נקיטת הליכי הביניים הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות והמצהירים נחקרו על תצהיריהם. מטעם התובע הוגש תצהירו-שלו וכן תצהירו של מר גרגורי אברמוביץ (להלן - "אברמוביץ") ובתו של התובע, גב' אלה טיפליצקי (להלן - "אלה"). מטעם הנתבע הוגש אך תצהירו-שלו.

3.         למקרא התצהירים מסתברת מחלוקת עובדתית באשר לשיק נשוא המריבה. להלן אפרוס את המחלוקת העובדתית האמורה ואכריע שהדין בה עם התובע, משעה שאעדיף את גרסתו על זו של הנתבע. מסתבר שהדבר לא יושיע לתובע. כך, משום שבדעתי לאמץ את עמדת ב"כ הנתבע שעסקינן בעסקת הלוואה הנשלטת על ידי החוק להסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן - "חוק ההסדרה"). משעה שאבחן את המשמעות המתחייבת כתוצאה מהכרעה משפטית זו תיגזר המסקנה שדין התביעה להידחות.

4.         אציג, איפוא, את המחלוקת העובדתית בין בעלי הדין.

גרסאות בעלי הדין

5.         לגרסתו של התובע היו קשרי חברות בינו לבין הנתבע. בגדרם ביקש הנתבע מן התובע הלוואה על סך 50,000 ש"ח והתובע נעתר לבקשתו והילווה לו סך של 50,000 ש"ח. סוכם כי ההלוואה תיפרע בסכום של 52,500 ש"ח. לשם השבתם מסר הנתבע לתובע ארבעה שיקים על סך 3,500 ש"ח כל אחד, לחודשים מאי 2008 עד אוגוסט 2008 והיתרה בסך 38,500 ש"ח ליום 10.9.08. בגינה נמשך השיק נשוא התביעה שבפניי. כל השיקים, ולמצער זה האחרון, נכתבו ונחתמו הגם שלא נרשם בהם מלכתחילה שם הנפרע.

6.         ההלוואה התבצעה בחודש אפריל 08' כאשר התובע ביקש מאברמוביץ, ידידו, שייקח אותו ברכב לפגישה עם הנתבע בכיכר זיו שבחיפה. שם מסר התובע לנתבע שקית ניילון עם המזומנים האמורים בסך 50,000 ש"ח. הכסף נספר על ידי הנתבע ונמסרו חמשת השיקים האמורים. מטבע הדברים אברמוביץ היה עד למתן הלוואה זו, ומכאן תצהירו ועדותו.

7.         במקביל עמד הנתבע לפתוח חנות ברח' הרצל בחיפה והוא הציע לתובע לנהל אותה. התובע סירב לכך לנוכח העובדה שהוא חבר "אגד" ונהג אוטובוס במקצועו. הוא הציע לנתבע כי בתו, אלה, תעבוד בחנות. כך, על מנת שיהיה מעודכן בעסקי החנות באשר לאינטרס שלו לפרעון ההלוואה. מפעם לפעם פקד התובע את החנות ועזר לאלה, אף החליף אותה בעבודה. כתוצאה מכך היו לשניים, לאב ולבתו, מפתחות של החנות.

8.         ההלוואה, לכל אורך הדרך, נפרעה כסדרה. וכל אימת ששילם הנתבע לתובע תשלום על סך 3,500 ש"ח החזיר לו התובע את השיק התואם שנמסר לו כביטחון. בחודש יולי 08' אף ביקש הנתבע מן התובע שהוא יחתום עבורו ערבות בגין הלוואה שקיבל מבנק הפועלים תוך שהוא חוזר ומבטיח לפרוע את יתרת ההלוואה.

9.         במועד הפרעון של השיק, 10.9.08, נועדו השניים בחנות בחיפה. במפגש זה הסתבר שהנתבע לא הביא את הכסף והתחייב להביאו למחרת היום ולהשאירו בחנות עבור התובע, אצל בתו אלה. הנתבע עזב את החנות והתובע נשאר בה, כנוהגו, והיה האחרון שעזב את החנות ונעל אותה. לפני כן הוא השאיר את השיק נשוא התביעה ביומנה של אלה וביקש ממנה למסור את השיק לנתבע כאשר ייתן לה את הכסף המזומן עבורו. בהמשך התקשרה אלה לאביה ומסרה כי היא חוששת לעשות כן, לנוכח העובדה שמדובר בשיק "פתוח". או-אז ביקש התובע מאלה כי יירשם שמו כנפרע בשיק. משעה שאלה התקשרה לנתבע וקיבלה את הסכמתו לכך, כך נעשה.

            ואולם למחרת היום הנתבע לא פרע את סכום השיק. משום כך הגיע התובע לחנות ונטל חזרה את השיק הזה.

10.        או-אז התגלעו חילוקי הדעות בין השניים. הנתבע הגיש תלונה נגד התובע ובתו אלה אודות מסכת של גניבות מן החנות, לרבות גניבת השיק שבפניי על ידי אלה. על רקע זה פוטרה אלה מעבודתה אצל הנתבע כאשר הנתבע מסרב לשלם את שכרה. אלה הגישה תביעה נגד הנתבע לבית הדין לעבודה. בהתאם להסכמה שם היא נבדקה על ידי פוליגרף, אף לעניין טענת גניבות שלה, ונמצאה דוברת אמת. משום כך חויב הנתבע לשלם לה את סכום התביעה בבית הדין לעבודה.

11.        הנתבע מכחיש כל אלו. הוא מכחיש כי נקשרה בינו לבין התובע כל עסקת הלוואה, ולשיטתו התובע בודה גרסת-כזב. אכן הייתה היכרות בינו לבין התובע ואכן, לבקשתו של התובע, הוא שכר את בתו אלה כעובדת בחנותו ואולם הוא פיטר אותה, משום שלא היה מרוצה מעבודתה, אף לנוכח גניבה של אלה, בין היתר, של השיק נשוא התביעה. שיק זה ניתן, לגרסת הנתבע, במסגרת עסקת רכישת רכב משומש, שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל. במסגרת עסקה זו הכין הנתבע שיק על סך 38,500 ש"ח שאמור היה להימסר למוכר הרכב, מר אילן פקליירו (להלן - "אילן"). ואולם אילן, מטעמיו, ביקש שיימסר לו שיק ריק, ללא שם הנפרע. על רקע הסכסוך שפרץ בין הנתבע לבין אלה, גנבה אלה שיק ריק זה, מילאה את שם אביה ומסרה לו אותו. בהמשך נקלע הנתבע למסכת של איומים של התובע כנגדו. הנתבע אף נאלץ לפרוץ את חנותו-שלו, לאחר שלא הוחזרו לו מפתחות החנות.

12.        הנתבע מודה בהליכים שהתנהלו בין אלה לבינו בבית הדין לעבודה, אף בתוצאות בדיקת הפוליגרף. ואולם הוא מבהיר שבגדר השאלות המוסכמות לא נשאלה אלה כל שאלה ישירה באשר לשיק נשוא המריבה. ממילא אין כל ממצא, לכאן או לכאן, בעניין זה.

דיון והכרעה במחלוקת העובדתית

13.        עיינתי בחומר הראיות שבפניי. לא שבעתי נחת מהתנהלותם, אף מאמינותם, לא של התובע, אף לא של הנתבע. בעיקר תמוהה התנהלותם של השניים, ולו לגרסתו של כל אחד, באשר לשיק האמור.

14.        ככל שעסקינן בתובע אכן פליאה היא על שום מה השאיר את השיק בחנותו של הנתבע, במקום לקחת שיק זה עמו, על מנת להיפגש למחרת יום פרעון השיק מחדש עם הנתבע. ככל שהנתבע יפרע את סכום השיק, ימסור לו התובע את השיק, בהתאם לדפוס הפעולה עד הנה. ככל שהנתבע לא יפרע את סכום השיק, יישאר השיק בידו של התובע על מנת שיפעל בו בהתאם להוראות כל דין.

            ואולם גרסתו של הנתבע באשר לשיק תמוהה אף היא, תמוהה פי כמה. עסקינן בשיק שאין עוררין שזמן פרעונו הוא 10.9.08. בהתאם לעסקת מכר הרכב הנטענת,  שלא יצאה אל הפועל, השיק אמור היה להימסר ביום 10.9.08. ואולם אין עוררין כי שיק זה לא נמסר לאילן, הואיל ואילן חזר בו, במהלך הזמן, תוך שמתנהל משא ומתן אודות כך במשך שבועות, מעסקה זו שלא התממשה. פיטוריה של אלה נעשו במחצית חודש אוקטובר 08'. לשיטתו של הנתבע, איפוא, שיק ריק זה נותר בחנות, שבועות רבים וארוכים, שמא בכל זאת תצא העסקה אל הפועל. גרסה זו תמוהה פי כמה מהגרסה התמוהה אודות השארת שיק ריק למשך יום אחד בחנות.